|
איעג'אז
אל-קוראן
إعجاز
القرآن
הקוראן נחשב ליצירה מושלמת ומקודשת שאי אפשר לחקותה." (מה שנקרא בערבית: איעג'אז
אל-קוראן إعجاز
القرآن).
قال تعالى:.(
قُلْ لَئِنِ
اجْتَمَعَتِ الْأِنْسُ وَالْجِنُّ عَلَى أَنْ يَأْتُوا بِمِثْلِ هَذَا الْقُرْآنِ
لا يَأْتُونَ بِمِثْلِهِ وَلَوْ كَانَ بَعْضُهُمْ لِبَعْضٍ ظَهِيراً) (الإسراء:88)
כי הקוראן
הוא ההתגלות האחרונה של דברי
אלוהים
לבני
האדם,
והורד אל
מוחמד,נביא
האיסלאם, ע''ש, על-ידי המלאך ג'יבריל (جبريل)-המזוהה
בדרך-כלל עם
המלאך גבריאל
במסורת היהודית-נוצרית. פסוקים-פסוקים הורדו במהלך תקופה של 22 שנים.
הקוראן נישא בצורת נאומים מפי הנביא למאמיניו, והועלה על כתב בנוסחו הסופי רק בשנת
650
לספירת הנוצרים (תאריך משוער)
,
בימי הח'ליף השלישי
עות'מאן בן עפאן
(عـُثْمان
بْن
عَفان).
הנביא מוחמד עליו שלום מת
בשנת
632
לספירה. עד ימי עת'מאן הועבר הקוראן בעל-פה לפי כמה מסורות שזכרו כמה מתלמידיו של
הנביא עליו שלום. הח'ליף עת'מאן חשש כי שומרי הקוראן לא יספיקו להעבירו לדור הבא
לפני מותם, וכמו כן התעורר החשש כי ריבוי המסורות יעורר מחלוקות. לפיכך, גובש נוסח
אחיד כתוב של הקוראן, והוא הנוסח היחיד המקובל כיום.
1.
הקוראן מסר
אלוהי
הקוראן,
למעשה, הוא קובץ של התגלויות אלוהיות שמוחמד חווה באמצעות המלאך
גבריאל ושאותן העביר למאמיניו. חלוקה לפי נושא של הכתוב בקוראן מעלה שני תכנים
עיקריים:
1.
האחד קשור למסר האלוהי שמוחמד חיפש להעביר לאדם דרכו.
2.
השני מתרכז סביב סיפור חייו ומפעלו של מוחמד, לאורך עשרות השנים
הראשונות של האסלאם.
מבין השניים הראשון חשוב יותר, היות שהוא מתיימר להציג חוקים שיובילו את המאמין
לעבר חיים טובים ומוסריים, על פי רצונו של האל. לפיכך הושם דגש עיקרי על חוקים
ודינים הקשורים ליחסים בין-אישיים, כמו דיני ירושה ונישואין. המסר המרכזי של הקוראן
הוא שעל האדם ללכת בדרך האלוהים כמטרה בפני עצמה, ולא בעבור רווח בעולם הגשמי בר
החלוף. אלה שיבחרו בדרך הקוראן צפויים לזכות בגן העדן, ואילו המסרבים לקבל את חוקיו
נידונים לאש הגיהינום.
על פי האמונה המוסלמית המילים המופיעות בקוראן הן מילותיו של האלוהים שנחקקו על
לוחות מוזהבים בגן העדן. מהזווית ההיסטורית, כתיבתו של הספר התבצעה על ידי סופרים
שהיו ממקורבים למוחמד. היא הושלמה ברובה באמצע שנות ה-30 והסתיימה סופית בשנות ה-50
של המאה השביעית. משמעות המילה "קוראן" היא "קרא" או "שנן". כשהסופרים המקוריים של
הקוראן חלפו מהעולם, חשוב היה לממשיכיהם לקרוא ולשנן את הספר הקדוש בלשונם של אלה
שקדמו להם.
הקוראן בנוי פרקים פרקים המכונים סורות. פירושה של המילה סורא הוא "גדר" או "מתחם",
ואכן הקוראן תחום ל-114 פרקים ששוטחים בפני הקורא מגוון של סיפורים, משלים ואזהרות.
הפרקים אינם אחידים באורכם. פרט לפרק שפותח את הקוראן – ה"פאתיחה" (הפתיחה), הפרקים
הראשונים ארוכים יחסית ואילו האחרונים קצרים מאוד. הפרק השני והארוך ביותר בקוראן
("אל באקרה") מכיל יותר מ- 6,000 מילים, ואילו הפרק האחרון פחות מתריסר.
כל פרק מחולק לפסוקים המכונים "אאיה", שפירושו סימן. לפירוש זה חשיבות רבה בהבנת
רוח הקוראן. כמו כל שפה שמית, מרבית המילים בערבית מורכבות משורשים בני שלוש
אותיות. משורשים אלה ניתן להרכיב מגוון רחב של מילים נוספות עם משמעויות רבות. כל
מילה היא סימן הנתון לפרשנויות. על פי האמונה, את הקוראן ניתן להבין על פי שבעה
פירושים שהראשון ביניהם הוא הפרשנות המילולית, הפשט, ואילו השביעי והאחרון הוא
הפרשנות האלוהית האמיתית – הסוד שמאחורי הכתוב.
היישום של הקוראן בחיי היומיום מבוסס על מגוון פרשנויות. בניגוד לתנ"ך, פרקיו אינם
מסודרים על פי סדר כרונולוגי אלא אסוציאטיבי, מה שמותיר מקום לאותן הפרשנויות.
נוסיף לכך את השפה העשירה והמטפורית שבה הוא כתוב ונוכל להבין מדוע האדם המוסלמי
הפשוט פונה בדרך כלל למלומדים כדי להבין את הכתוב בספר הקדוש או לחלופין מעוות את
מילותיו ואת הכוונה הטמונה בהן, באותו אופן המתבטא אצל קבוצות אסלאמיות
פונדמנטליסטיות שקוראות את הקוראן בדרך ייחודית וקיצונית בניגוד לאנשי דת מתונים
יותר.
מסיבות אלה מעדיפים מוסלמים בכל העולם לקרוא את הקוראן בשפה הערבית. מוסלם שאינו
נולד דובר ערבית, לומד בדרך כלל ערבית כדי שיוכל לקרוא בספר הקדוש בשפת המקור.
2.
מדע כללי
על קוראן
הקוראן
מחולק ל-114 פרקים, שכל אחד מהם קרוי
סורה
(سورة),
לכל סורה ניתן שם, שבדרך-כלל אינו מעיד על כל תוכנה. סידור הסורות המקובל הוא אלוהי
מהסורה הארוכה ביותר עד הסורה הקצרה ביותר, אם כי יש חריגות במסורת המוסלמית נהוג
גם סידור על פי המועד שבו הורדה כל סורה אל הנביא מוחמד ע''ש, מועד שנקבע על-פי
פרשנות כמה מחכמי האיסלאם(
فقهاء الإسلام)
בדורות שונים. נהוג לחלק את הסורות בקוראן לשתי תקופות מבחינת זמן הופעתן:
1.
הראשונות(مكـّيـّة)
סורות של
מכה
.נכתבו בעת שמוחמד התגורר במכה, שהן המוקדמות יותר מבחינה כרונולוגית, נמצאות
בדרך-כלל בסוף הקוראן, כיוון שהן קצרות יותר ונושאות אופי פשוט וישיר.
2.
האחרונות(مدنيـّة)
סורות של
אל מדינה
.לאחר
שהיגר הנביא לאל-מדינה , שהן ארוכות בדרך-כלל, נושאות אופי יותר משפטי, וכוללות
חוקים, דינים, פולמוסים גלויים עם דתות אחרות.(אם כי חלק מהאחרונות נישאו כנאומים
במכה לאחר נפתחה בידי הנביא מוחמד ע''ש ומאמינים).
כל פסוק בקוראן מכונה אאיה (آية),
מילה שפירושה בערבית "נס" או "מופת". לפני כל הסורות, למעט אחת,
מופיע הביטוי "בשם אללה הרחמן והרחום" (بسم
الله
الرحمن
الرحيم).
ביטוי זה אינו נמנה כפסוק, למעט בסורה הראשונה (الفاتحة),
שבה הוא נחשב לפסוק הראשון. מוסלם שמצטט מן הקוראן מקדים את הביטוי הזה לציטוט (אף
כשאינו מצטט סורה שלמה) ומסיים אם רוצה את הקריאה בביטוי שאינו נמנה כפסוק : "דברי
אללה העצום הם אמת" (صدّق
الله
العظيم).
בראש חלק מהסורות מופיעים צירופי אותיות חסרי-פשר (למשל:
الم,
يس,
طه..
ועוד). המסורת המוסלמית רואה בהן "אותיות מסתוריות" ויש מוסלמים החושבים כי הן
מרמזות על מועד "יום הדין".אולם אין הוכחה חד-משמעית להשערה זאת. בכל מקרה לדעתנו
הן נחשבות ''נס'' או ''מופת'' קוראניות.
הקוראן כולו כתוב בסגנון מיוחד, אולי סגנון כמו "פרוזה
מחורזת",
כלומר פסוקים הכתובים בלא
משקל,
אבל מתחרזים זה בזה. משערים שזה היה עולה על סגנון הנאום המקובל באותה תקופה המבוסס
על
סג'ע
(سجع)
ותוכן שירים. עם זאת, יש בקוראן תופעות דקדוקיות שאינן קיימות בערבית הספרותית
המקובלת היום, ומקורן כנראה בדיאלקט
הערבי של העיר מכה באותה תקופה ועירים שמסתובבים בחצי אי ערב.
הסורה הראשונה, המכונה "סורת הפתיחה" (سورة
الفاتحة),
נמצאת בראש הקוראן מפאת חשיבותה, אף על פי שהיא קצרה יחסית, ושייכת
לסורות של מכה. סורה זו משמשת כבסיס לתפילה המוסלמית(צלאת).
בסורה זו שבעה פסוקים, ועניינה הוא דבקות באללה וביום
הדין.
הסורה השנייה בקוראן, הארוכה ביותר, מכונה "סורת הפרה" (سورة
البقرة),
זוהי סורה מהסורות של אל-מדינה, ובה 281 פסוקים. הסורה הזאת כוללת
את הדינים העיקריים של הדת המוסלמית.
3.
מעמדו
התאולוגי של הקוראן"נצחי או נברא"
באיסלאם התנהל בעבר ויכוח
תאולוגי
בשאלה האם קוראן נצחי ("קדמון")
או נברא. במילים אחרות, האם הקוראן נברא בידי אללה כמו כל ישות אחרת בעולם, או שמא
הוא היה קיים מאז ומעולם כמו אללה עצמו. הרציונאליסטים שבין חכמי האיסלאם בימי
הביניים, בעיקר אנשי זרם המעתזלה
(المعتزلة)
טענו כי מההנחה שהקוראן נצחי עולה שהוא מעין אל, ולפיכך אללה אינו
האל היחיד, דבר שהוא בגדר כפירה. לפיכך הם טענו שהקוראן הוא נברא. כנגדם טענו חכמי
איסלאם אחרים, כי הקוראן הוא תואר של אללה, כלומר ביטוי של האל, ולפיכך הוא נצחי
כמו האל עצמו, מבלי שיהיה בכך כפירה באחדותו של אללה. הדעה האחרונה היא זו המקובלת
היום על רוב המוסלמים, ולפיכך רוב המוסלמים מאמינים כי הקוראן לא נכתב במועד כלשהו
אלא היה קיים מאז ומעולם, והורד אל מוחמד בלשון בני אדם במועד שנבחר בידי אללה.
בקוראן עצמו כתוב כי מקורו הוא ב"לוח
הגנוז" (اللوْح
المحفوظ),
השמור אצל אללה, ואשר הורד בלשון בני-אדם אל נביאים שונים במהלך
ההיסטוריה האנושית. בין הנביאים האלה נכללים רוב
נביאי ישראל,
דמויות מקראיות כגון
אדם הראשון,
נח,
דוד המלך
ושלמה
המלך,
ישו
הנוצרי, וכן נביאים שלא נזכרים במקום אחר מלבד הקוראן (למשל:
הנביא הוד).
(עוד בנושא, ראו בערך:
נביאי האיסלאם).
בתאולוגיה המוסלמית מקובלת ההנחה כי התנ"ך והברית החדשה היו בראשיתם ביטוי של "הלוח
הגנוז" בדומה לקוראן, אולם הם שובשו וסולפו בידי היהודים והנוצרים שסטו מדרך הישר,
ועל כן נוצר צורך בהתגלות נוספת שבה הורד הקוראן אל מוחמד. לפיכך, לפי המסורת
המוסלמית, הקוראן הוא המקור האמין היחיד לדברי האל.
4.
הקוראן
לעומת ספרי הקודש היהודיים והנוצריים.
בקוראן יש אזכורים לדמויות מקראיות כדוגמת
אדם הראשון,
נח,
אברהם
ומשה,
וכן דמויות מהברית
החדשה. המסורת המוסלמית מסבירה זאת בכך שהקוראן וכתבי הקודש
היהודיים והנוצריים הועתקו ממקור שמימי שמכונה "הלוח הגנוז" (اللَّوْح
المحفوظ).
לדעת המסורת המוסלמית,
הצורך בקוראן נבע מ3 סיבות:
1.
תיקון שיבושים וסטיות שיצרו היהודים והנוצרים בטקסט המקודש,
2.
הבאת הבשורה לשבטים הערביים שהיו עד אז עובדי אלילים.
3.
דת האיסלם היא עולמית (כלומר, שאינה קשורה בעם אחד בלבד"מסוים").
חוקרי איסלאם רואים בדמיון שבין הקוראן לתנ"ך ולברית החדשה, נחשב טבעי כי מתפקידו
הראשי של האיסלאם הוא לתקן שיבושים וסטיות שיצרו היהודים והנוצרים בטקסט המקודש
ידוע כי הנביא מוחמד בא במגע עם יהודים ועם נוצרים שישבו בימיו בחצי האי ערב, ואכן
אפשר למצוא הדים אפילו למסורות יהודיות מהתלמוד, ומסורות שהיו בידי אבות הנצרות.
לכן, ההתייחסות לדמויות המקראיות בקוראן אינה תואמת במקרים רבים את הטקסט המקראי,
ודוגמה בולטת היא ההתייחסות אל מרים, אמו של
ישו
כאחותו של
אהרון הכהן.
יש המסבירים את השוני בכך שהגירסה הקוראנית היא הנכונה, וכי עד להגעתו של הנביא
מוחמד עיוותו היהודים והנוצרים את הסיפור האלוהי, ויש המראים כי בקוראן ההתייחסות
אל סיפורי המקרא הינה כאל משלים, המלמדים את המאמין את הדרך הנכונה לעבוד את האל.
כן מובאים סיפורים על עמים ודמויות שאינם מופיעים במקרא (עם עאד (בערבית "קדמון"
אשר הוציא מתוכו את הנביא הוד, ועם ת'מוד (המזוהה עם תדמור המקראית) אשר הוציא
מתוכו את הנביא צלאח), ואף על דמויות אלו ועמים אלו מספר הקוראן בדרך של משל
ותוכחה.
עשרת
הדברות ** בתנ''ך
ובקוראן
|
"
התנ''ך "
|
"
הקוראן "
(السورة : رقم الآية) |
|
1.
"לא יהיה לך אלוהים אחרים..." |
1-(فَاعْلَمْ
أَنَّهُ لا إِلَهَ إِلا اللَّهُ وَاسْتَغْفِرْ لِذَنْبِكَ
وَلِلْمُؤْمِنِينَ وَالْمُؤْمِنَاتِ وَاللَّهُ يَعْلَمُ
مُتَقَلَّبَكُمْ وَمَثْوَاكُمْ) (محمد:19)
|
|
2.
לא תעשה לך כך פסל.." |
2(قُلْ
تَعَالَوْا أَتْلُ مَا حَرَّمَ رَبُّكُمْ عَلَيْكُمْ أَلَّا
تُشْرِكُوا بِهِ شَيْئاً وَبِالْوَالِدَيْنِ إِحْسَاناً وَلا
تَقْتُلُوا أَوْلادَكُمْ مِنْ إِمْلاقٍ نَحْنُ نَرْزُقُكُمْ
وَإِيَّاهُمْ...)
(الأنعام: من الآية151) |
|
3.
לא תשא את שם ה' לשווא.... |
3-(وَمَنْ
أَظْلَمُ مِمَّنِ افْتَرَى عَلَى اللَّهِ كَذِباً أُولَئِكَ
يُعْرَضُونَ عَلَى رَبِّهِمْ وَيَقُولُ الْأَشْهَادُ هَؤُلاءِ
الَّذِينَ كَذَبُوا عَلَى رَبِّهِمْ أَلا لَعْنَةُ اللَّهِ عَلَى
الظَّالِمِينَ) (هود:18)
|
|
4.
"כבד את אביך ואת אמך..." |
4-(وَوَصَّيْنَا
الإنسان بِوَالِدَيْهِ حُسْناً وَإِنْ جَاهَدَاكَ لِتُشْرِكَ بِي مَا
لَيْسَ لَكَ بِهِ عِلْمٌ فَلا تُطِعْهُمَا إِلَيَّ مَرْجِعُكُمْ
فَأُنَبِّئُكُمْ بِمَا كُنْتُمْ تَعْمَلُونَ) (العنكبوت:8) |
|
5.
"לא תגנוב .." |
5-(وَالسَّارِقُ
وَالسَّارِقَةُ فَاقْطَعُوا أَيْدِيَهُمَا جَزَاءً بِمَا كَسَبَا
نَكَالاً مِنَ اللَّهِ وَاللَّهُ عَزِيزٌ حَكِيمٌ) (المائدة:38)
|
|
6.
"לא תענה ברעך עד שקר..." |
6-(ذَلِكَ وَمَنْ يُعَظِّمْ حُرُمَاتِ اللَّهِ فَهُوَ خَيْرٌ لَهُ
عِنْدَ رَبِّهِ وَأُحِلَّتْ لَكُمُ الْأَنْعَامُ إلا مَا يُتْلَى
عَلَيْكُمْ فَاجْتَنِبُوا الرِّجْسَ مِنَ الأَوْثَانِ وَاجْتَنِبُوا
قَوْلَ الزُّورِ) (الحج:30)
|
|
7.
"לא תרצח.." |
7-(مِنْ أَجْلِ ذَلِكَ كَتَبْنَا عَلَى بَنِي إِسْرائيلَ أَنَّهُ مَنْ
قَتَلَ نَفْساً بِغَيْرِ نَفْسٍ أَوْ فَسَادٍ فِي الْأَرْضِ
فَكَأَنَّمَا قَتَلَ النَّاسَ جَمِيعاً وَمَنْ أَحْيَاهَا فَكَأَنَّمَا
أَحْيَا النَّاسَ جَمِيعاً)(المائدة: من الآية32) |
|
8.
לא תנאף.". |
8-(وَلا تَقْرَبُوا الزِّنَى إِنَّهُ كَانَ فَاحِشَةً وَسَاءَ
سَبِيلاً) (الإسراء:32)
|
|
9.
לא תחמוד...כל אשר לרעך.."
. |
(قُلْ تَعَالَوْا
أَتْلُ مَا حَرَّمَ رَبُّكُمْ عَلَيْكُمْ أَلَّا تُشْرِكُوا بِهِ
شَيْئاً وَبِالْوَالِدَيْنِ إِحْسَاناً وَلا تَقْتُلُوا أَوْلادَكُمْ
مِنْ إِمْلاقٍ نَحْنُ نَرْزُقُكُمْ وَإِيَّاهُمْ
وَلا تَقْرَبُوا الْفَوَاحِشَ مَا ظَهَرَ مِنْهَا وَمَا بَطَنَ وَلا
تَقْتُلُوا النَّفْسَ الَّتِي حَرَّمَ اللَّهُ إِلَّا بِالْحَقِّ
ذَلِكُمْ وَصَّاكُمْ بِهِ لَعَلَّكُمْ تَعْقِلُونَ) (الأنعام:151) |
|
10.
"זכור את יום השבת לקדשו..." |
10-(يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُوا إِذَا نُودِيَ لِلصَّلاةِ مِنْ
يَوْمِ الْجُمُعَةِ فَاسَعَوْا إِلَى ذِكْرِ اللَّهِ وَذَرُوا
الْبَيْعَ ذَلِكُمْ خَيْرٌ لَكُمْ إِنْ كُنْتُمْ تَعْلَمُونَ)
(الجمعة:9)
|
5.
תרגומי
הקוראן לשפות מודרניות
תרגום הקוראן חיוני לשם העברת הטקסט לרוב המאמינים.לפיכך, הפשרה המקובלת באיסלאם
בסוגייה זו, היא ראיית התרגום כפרשנות לקוראן ולא כתרגום ממש. רוב המתרגמים
המוסלמים של הקוראן נותנים לתרגומם את הכותרת "משמעות הקוראן" כדי להדגיש שהם
מביאים מעין פירוש, ולא מנסים לחקות את הקוראן עצמו.
מוסלמים מעדיפים בכל העולם לקרוא את הקוראן בשפה הערבית. מוסלם שאינו נולד דובר
ערבית, לומד בדרך כלל ערבית כדי שיוכל לקרוא בספר הקדוש בשפת המקור.בכל מקרה, בשעת
התפילה חובה לצטט מן הקוראן בערבית, על פי הנוסח המקורי, ואסור להסתפק בתרגום לשפה
המקומית.
כל תרגום נחשב לפרשנות בפני עצמה ואף שהיו תרגומים שונים (בעיקר לפרסית) במאות
השנים הראשונות של האסלאם, המקור תמיד נחשב לסמכות העליונה. עד המאה ה- 18 תורגם
הספר למרבית השפות האירופיות, ברוב המקרים בעידוד מחקרים מוסלמים.,וכעת מרכזים
מוסלמיים דתיים, כדוגמת מרכז המלך פהד(مجمع
الملك فهد للعناية بالمصحف الشريف وطباعته)-בממלכה
הסעודית ואוניברסיטת
אל אזהר
(جامعة الأزهر)
שבמצרים, מקבלים תרגומים של הקוראן לשפות שונות ומאשרים אותם לאחר הכנסת תיקונים,
כל זאת בכפוף לכך שהם יוצגו כפירושים ולא כטקסט הקוראני עצמו כדי להביא את בשורת
האסלאם לכל רחבי העולם.בצפון, דרום, מזרח, ומערב.
במערב תורגם הקוראן לראשונה בשנת 1143 ידי נזירים נוצרים מתוך מטרה לסייע לצלבני | 
